להרצאות לקהל ישראלי

המטוס נחת בנתב"ג. עכשיו הם כאן.
יש להם זמן קצוב להכיר את המקום הזה, שנקרא ישראל,
ואתם אחראים לסוג החויה שמצפה להם.

מהו פרופיל הקבוצה שלכם?

ודאי תסכימו איתי שקבוצה של רבנים משיקגו אינה דומה לטיול משפחות מצרפת, ושניהם נבדלים ממשלחת סטודנטים של איפא"ק. אם כן, מהו פרופיל הקבוצה שלכם? איזו תועלת תרצו להפיק מההרצאה? מהו הערך המוסף, חינוכי ו/או בידורי, שחשוב לכם להעניק לקהל המשתתפים? ספרו לי מי אתם, ואבנה עבורכם את הפעילות האידיאלית.

תודה לאל (ותודה לחוק הקולנוע), תעשיית הקולנוע הישראלית מייצרת סרטים חדשים במלוא המרץ. בכל רגע נתון, יכול להיוולד הדימוי הקולנועי הבא שיכבוש בסערה את הצופים ואפילו את ליבם הקר של מבקרי הקולנוע. לכן נושאי ההרצאות מתעדכנים כל הזמן, מציעים שילובים מגוונים של ישן וחדש, ובעיקר – מאירים את המציאות הישראלית ב"תאורה טבעית" שנכונה לכאן ועכשיו.

דוגמאות:

"מיהו זה הדוס הבא לקראתנו?"


הקבוצה: כנס רבנים ממגוון זרמים

פעם לא היו כאן יהודים. בקולנוע הישראלי, הכוונה. הנרטיב הציוני קיבע במרכז התמונה את דמותו של הצבר, נציגה המובהק של הישראליוּת החילונית. אותו צבר דחק הצידה כמעט כל דמות יהודית שניסתה לעבור אודישן מן המציאות לסרט. אך בשנים האחרונות אנו עדים לתהליך מופלא של שינוי: החל מסרטיו של יוסף סידר שעוסקים בחברה הדתית-לאומית ("ההסדר" ו"מדורת השבט"), דרך סרטו של שולי רנד, "אושפיזין", שעוסק בקו התפר של החזרה בתשובה, ועד ל"חופשת קיץ" של דוד וולך שבו משמש המדיום הקולנועי אמצעי לדיון בסוגיה תלמודית.

"אמור לי איפה אתה גר, ואומר לך מהם חלומותיך"


הקבוצה: סטודנטים מחו"ל שנמצאים בישראל בתוכנית שנתית

כיצד מכתיב המרחב הגיאוגרפי דילמות של זהות אישית בפסיפס המציאות הישראלית: אישה קשת יום מטבריה, שכשרונה הספרותי מושך אותה לתל אביב – לב ה"פריים-טיים" של ישראל ("אביבה אהובתי"), שני גברים הומוסקסואלים שאהבתם כלואה בסמטאות הצרות של שכונת מאה שערים בירושלים ("עיניים פקוחות"), ילד שנקרא "חצי רוסי", ונקרע בין אולם הריקודים הסלוניים לבין מגרש הג'ודו במתנ"ס השכונתי באשדוד ("סיפור חצי רוסי").

"לא על הקקטוס לבדו"


הקבוצה: צעירים ישראלים לקראת שליחות ראשונה בחו"ל

איזו דרך עברה דמות הצבר בקולנוע מאז "הוא הלך בשדות" המיתולוגי ועד שנכנס לחיינו קרמבו ב"מבצע סבתא"? מדוע סוכני מוסד מתקשים לבכות ב"ללכת על המים"? מה משותף ל"גבעת חלפון אינה עונה" ול"מציצים"? וכיצד כל זה מוליך אותנו לייצוג הגרוטסקי של הגבר-גבר הישראלי ב"אל תתעסקו עם הזוהאן"? בחינה מחודשת של האקסיומה הישראלית: מבחוץ קוצים, מבפנים רך ומתוק.

למשוב הבא

loading

הסתקרנתם? רוצים לשאול שאלות? אתם מוזמנים ליצור איתי קשר.